משה יגור: גניזת קהיר-ההיסטוריה של היום יום
הרמדאן, חגי המוסלמים ולוח השנה המוסלמי כולו היו מוכרים וידועים ליהודים שאת כתביהם אנו מוצאים בגניזה, והם השתמשו בהם באופן יום-יומי וטבעי, לא רק במגעיהם הרצופים עם האוכלוסיה המוסלמית הסובבת, אלא גם בינם לבין עצמם.
זהו מכתבו של בחור צעיר, שברח מבית הוריו באיטליה להרפתקה במזרח, יחד עם שני חברים. את המכתב הוא כתב על קלף לאדם במולדתו, ובו הוא מזכיר, בין היתר, את "אברהם הסופר בנפולי" – אולי העיר שממנה הגיע. המכתב נכתב בערך באמצע המאה ה-11, בעברית.
מכתב זה נכתב בשם אמא לבנה, דוסא בן יהושע אל-לאד'קי, שהשתקע במצרים לרגל עסקיו, בתחילת המאה ה-11. גם האח השני נסע, וגם בעלה של האם, שהיה חזן, פייטן, משורר, שופט ומנהיג הקהילה ההמכתב מדבר בעד עצמו:יהודית ברקה, צפון סוריה (כיום בירת דאע"ש).
נחמיה גאון היה ראש ישיבת פומבדיתא בבגדאד באמצע המאה ה-10. כמו גאונים אחרים, הוא שלח מכתבים בשם הישיבה - לתמיכה, לגיוס תרומות, וכתשובות על שאלות שנשלחו אליו מקהילות שונות. תשובותיהם של הגאונים ידועות מתוך ספרים וכתבי-יד רבים בהם השתמרו לאורך הדורות. בגניזת קהיר התגלו עוד תשובות רבות נוספות שלא הכרנו, או גרסאות מדויקות יותר של תשובות מוכרות. לעיתים אף התגלו התשובות בכתב-ידם המקורי של המשיבים. אבל מה שנמצא לפנינו הוא הרבה יותר מזה - כאן לפנינו כתב היד המקורי של נחמיה גאון
בוקר אחד קם לו כומר ומחליט שזהו, היום זה היום. הוא הוא הולך למול את עצמו, ומעכשיו הוא ישמור שבת. המשך הסיפור מביא אותו למאסר, התגלות, בריחה מהכלא בחבל משתלשל מבעד לחלון, ובסופו של דבר – למצרים, שם הוא כתב את סיפור המעשה, וסיפורו נזרק לגניזה והגיע לידינו.
הטקסט: סת אלדאר (גבירת הבית) היתה בסך הכל בת עשר שנים, ילדה טובה אלכסנדריה. לא בטוח מה בכלל ידעה ומה הבינה ממה שהתרחש סביבה, או מעליה, בין הגברים השולטים בחייה – אביה, גיסיה, בעלה המיועד, דייני הקהילה היהודית והשופט המוסלמי. קולה לא נשמע במסמך שלפנינו – זכרון עדות מבית הדין היהודי באלכסנדריה בחודש סיוון שנת ת'ת'ב' לִלְכַלִיקַה, כלומר ליצירה (יוני 1042). זהו מסמך שנכתב ונחתם בבית הדין ומתמצת את השתלשלות האירועים עד כה, הוא כתוב בערבית-יהודית, וחלקו התחתון קרוע, כך שלא ידוע סופו של המעשה.
