זהו מכתבו של בחור צעיר, שברח מבית הוריו באיטליה להרפתקה במזרח, יחד עם שני חברים. את המכתב הוא כתב על קלף לאדם במולדתו, ובו הוא מזכיר, בין היתר, את "אברהם הסופר בנפולי" – אולי העיר שממנה הגיע. המכתב נכתב בערך באמצע המאה ה-11, בעברית.הבחור מספר כיצד הוא ושני חבריו הגיעו לאמאלפי (בדרום איטליה) ומשם הפליגו ל"צקיליאה" (סיציליה), ואז:
"מצאנו שם אניה גדולה הולכת לאלכסנדריה של מצרים, ועלינו בה לפני ראש השנה. ובחמישי בחודש תשרי, בשני בשבת (יום שני) באמצע היום תקפה עלינו סערה, סיערה עלינו ג' ימים. וביום השלישי נבקעה האניה ובאו בה המים מכל עבר… וגברו המים רב מאד ויעף עם כל המשא… ויפלו כולם…
ויבואו אל רב החובל ויפלו לפניו לאמור 'הושיעה! והסב האניה אל היבשה… פן תבוא השמש ולא תהיה פליטה'. ובכו כולם קול גדול, והוסבה האניה אל פני היבשה וכל איש ואיש נופל על רעוֹ וחורד, ואנו על הבכי אין לפרש. כי בראותינו בעלי השָׂחוּ מתיאשים על החיים – כל שכן מי אשר לא יכול לסבול מים עד קרסוליו.
ותגע האניה אל הארץ, ותבקע האניה כבקע איש קליפת, כמועכה בשתי ידיו. והעם טובעים מפה ומי האניה באים עליהן. ואנחנו השלושה כאחד עומדים על מושב בגובהי האניה, ובל יועיל המקלט. והעם אומ(רים) אלינו 'רדו מהרה ותפסו איש עצוֹ וירכב עליו – אולי ישאיר האל לכם פליטה', וצועקים בקול מר אל יי לאמור 'הושיעה!' וכראות כי כל העם הולכים ורוכבים איש על עצוֹ… למה נשב פה, נעשה גם אנו כהם, וצעקתי צעקה גדולה…"
"מצאנו שם אניה גדולה הולכת לאלכסנדריה של מצרים, ועלינו בה לפני ראש השנה. ובחמישי בחודש תשרי, בשני בשבת (יום שני) באמצע היום תקפה עלינו סערה, סיערה עלינו ג' ימים. וביום השלישי נבקעה האניה ובאו בה המים מכל עבר… וגברו המים רב מאד ויעף עם כל המשא… ויפלו כולם…
ויבואו אל רב החובל ויפלו לפניו לאמור 'הושיעה! והסב האניה אל היבשה… פן תבוא השמש ולא תהיה פליטה'. ובכו כולם קול גדול, והוסבה האניה אל פני היבשה וכל איש ואיש נופל על רעוֹ וחורד, ואנו על הבכי אין לפרש. כי בראותינו בעלי השָׂחוּ מתיאשים על החיים – כל שכן מי אשר לא יכול לסבול מים עד קרסוליו.
ותגע האניה אל הארץ, ותבקע האניה כבקע איש קליפת, כמועכה בשתי ידיו. והעם טובעים מפה ומי האניה באים עליהן. ואנחנו השלושה כאחד עומדים על מושב בגובהי האניה, ובל יועיל המקלט. והעם אומ(רים) אלינו 'רדו מהרה ותפסו איש עצוֹ וירכב עליו – אולי ישאיר האל לכם פליטה', וצועקים בקול מר אל יי לאמור 'הושיעה!' וכראות כי כל העם הולכים ורוכבים איש על עצוֹ… למה נשב פה, נעשה גם אנו כהם, וצעקתי צעקה גדולה…"
ההמשך קטוע ולא ברור, אבל ברור שהכותב ניצל, אחרת איך היה מעלה על הכתב את הרפתקאותיו?
(המכתב נמצא בספרית אוניברסיטת קיימברידג', TS12.114, ופורסם ע"י משה גיל בספרו 'במלכות ישמעאל בתקופת הגאונים', תעודה מס' 815. תודה לד"ר Oded Zingerששיחזר בפוטושופ את הסדר המקורי של קרעי המכתב)
