משה יגור – המרכז לחקר בין-תחומי של הגניזה הקהירית

מותר ואסור, רצוי ומצוי בשבת, על פי תעודות הגניזה

Post author:Tova
Post published:March 27, 2018
Post category:משה יגור
Post comments:0 Comments

לידיעת הקהל הקדוש ופקחי השבת היקרים – מותר ואסור, רצוי ומצוי בשבת, על פי תעודות הגניזה.

בתקופה הקלאסית של הגניזה נשמרה השבת בקפדנות על ידי כל היהודים (אבל ראינו שמישהו הרשה לעצמו להביא נגרים שישפצו את חנותו בשבת). אולם גם עובדה זאת לא מנעה מחלוקות לגבי ההתנהגות הרצויה בשבת, המותר והאסור, והיו תמיד כאלה שבילויי העם ביום המנוחה לא נראו להם מתאימים לרוח השבת.

להלן מספר הנחיות:

רישומי לידה בגניזה

Post author:Tova
Post published:March 15, 2017
Post category:משה יגור
Post comments:0 Comments

שיהיה בשעה טובה!

הריון, לידה, הנקה וגמילה נזכרים לא מעט בתעודות הגניזה. גברים ונשים כתבו על הריונות, כמו למשל בשורה מהמכתב המצורף בו כותבת אשה לדוד שלה "ואני בחודש השישי (ואנא פי אלסאדס)" ומבקשת עזרה לקראת הלידה.

אנשים תיעדו תאריכי גילוי הריון, לידה, וגמילה. כך למשל בדף החשבונות העסקיים המצ"ב, מאת הסוחר ערוס בן יוסף. בתחתית דף החשבונות, הוא הוסיף בכתב ידו התזזיתי:

"ההופעה המבורכת [של ההריון] היתה ביום השישי של חודש שוואל, שנת תפד [484 להג'רה, כלומר 21.11.1091]". בצד רישום זה הוא רשם את שם החודש העברי – כסליו.

נדודים מאוזבקיסטן, המלצה מספרד, שוד בדרך מדמשק

Post author:Tova
Post published:March 15, 2017
Post category:משה יגור
Post comments:0 Comments

המכתב שלפנינו נכתב לפני 1000 שנה, בשנת 1034, בידי בנו של שלמה בן יהודה, גאון ישיבת ארץ-ישראל בירושלים ומנהיג כלל יהודי סוריה-רבתי ומצרים, והוא נועד למנהיג הקהילה היהודית הארץ-ישראלית בפסטאט, קהיר העתיקה.

המכתב ככל הנראה נכתב על שני דפי נייר שהודבקו, אך עם השנים נפרדו, והתגלגלו לגניזה (שם גם קיבל כל אחד גוון שונה בחלוף הזמן, בהתאם למיקומו). השניים צורפו מחדש רק לאחרונה ע"י ד"ר עודד זינגר, שזיהה את החיבור ביניהם באמצעות תכנת הצירופים של אתר פרוייקט פרידברג לחקר הגניזה.

כמו שכתב בן הגאון, "מגמת טורים אלה", כלומר מטרת שורות המכתב, "עבור נושאם, ושמו שמואל בן סהל מארץ כראסאן". חבל חֻ'רסאן, הפרוס על פני מזרח איראן, וחלקים מאפגניסטן, אוזבקיסטן וטורקמניסטן, היה מרכז מסחרי, פוליטי ודתי חשוב ביותר לאורך ההיסטוריה המוסלמית.

לכבוד עיד מילאד א-נבי

Post author:Tova
Post published:January 18, 2017
Post category:משה יגור
Post comments:0 Comments

בתאריך 1.12.2016 ציינו מוסלמים ברחבי העולם את עיד מילאד א-נבי – יום הולדתו של הנביא מחמד, על-פי המסורת המקובלת.

לרגל הולדת הנביא, שאליו התגלו פרקי הקוראן, נביא כאן מספר דוגמאות של קטעי קוראן שנמצאו בגניזה.

היהודים שהשליכו את ניירותיהם וספריהם הבלויים לגניזת בית הכנסת 'בן עזרא' בפסטאט היו משולבים באופן הדוק ואינטימי בסביבתם הלא-יהודית. שילוב זה כלל, בין השאר, גם שימוש במטבעות לשון שהיו במקורם בעלי הקשר דתי מוסלמי ('שריעה' להלכה או תורה, 'מופתי' לרמב"ם, ועוד) ואף היכרות מעמיקה עם הספרות הדתית של הדתות הסובבות, כולל כתבי הקודש, ובהם הקוראן.

פוסט לחנוכה

Post author:Tova
Post published:December 27, 2016
Post category:משה יגור
Post comments:0 Comments

חג הנוכה זכה למעמד חשוב אצל יהודי הגניזה, אף שאיננו באופן רשמי 'חג'.

אנשים שלחו זה לזה במכתבים ברכות ואיחולים כמו

"מי שעשה נסים לאבותינו בימים האלו ובחודש הזה יעשה עמנו ועמכם ניסים ונפלאות".

התרגשות בסלוניקי: המשיח בדרך, 1096

Post author:Tova
Post published:December 7, 2016
Post category:משה יגור
Post comments:0 Comments

ב-27.11.1095, היום לפני 921 שנה, נשא האפיפיור אורבנוס ה-2 את נאומו המפורסם בקלרמון, שהוביל ליציאת מסעות הצלב בדרכם לכיבוש ארץ הקודש מידי המוסלמים. לצד הצבאות המאורגנים שיצאו לדרך, יצאו לדרך גם המונים, לעיתים אף משפחות וקהילות, בדרכם למזרח התיכון. רובם אבדו והתפזרו בדרך. חלקם טבחו ביהודי אשכנז. אולם חלקם הגיעו עד לאימפריה הביזנטית. גלי המשיחיות של מסעות הצלב שוכפלו בציפיות משיחיות של היהודים, כפי שמתואר במכתב אחד, שנשלח מקהילה ביזנטית כלשהי לקהילה אחרת, ונמצא בגניזה. בצידו השני של המכתב נרשם כי "נכתב בח' באב", כלומר קיץ 1096 ככל הנראה, אולם חשוב מכך – ערב צום תשעה באב, שבו על-פי המסורת יופיע המשיח.

גרושתו של צאלח

Post author:Tova
Post published:December 7, 2016
Post category:משה יגור
Post comments:0 Comments

לגרושתו של צאלח פשוט נמאס בשלב מסוים מכך שכל המערכת מוטית נגדה. היא החליטה להפסיק להיות נחמדה. היא פלשה לבית בעלה-לשעבר, צאלח.

צאלח טרח ליידע את בית הדין בפסטאט, ובית הדין רשם זכרון דברים של התלונה ביום חמישי, ו' סיוון שנת 1396 לשטרות (9 באפריל 1085). צאלח הגיע לבית הדין והתלונן כי גרושתו תוקפת אותו, מאיימת עליו, נכנסה לביתו ומסרבת להתפנות ממנו. בית הדין זימן את גרושתו של צאלח (כמו רוב הנשים בגניזה, היא חסרת שם משלה), ואסר עליה להיכנס לבית צאלח גרושה.

מליחה בנת אבו אלפצ’ל דורשת גט

Post author:Tova
Post published:November 10, 2016
Post category:משה יגור
Post comments:0 Comments

באביב שנת 1127 פנתה אישה בשם מליחה, בתו של אבו אלפצ'ל, שניסתה מזה זמן מה להשיג מבעלה גט ללא הצלחה, ל"הדרת אדונינו גאונינו נזרינו וכתרינו ועטרת ראשינו מצליח הכהן ראש ישיבת גאון יעקב", וכתבה:

"אנני זוגת אדם אלצירפי (אני אשתו של אדם החלפן) ולי אליום מדה תמאן אשהר (ומזה שמונה חודשים) מתרדדה אטלב אלאנפצאל (שאני חוזרת ומבקשת להתגרש)... והו [כלומר בעלה] רגל כתיר אלאעלאל, כתיר אלאמראץ (הוא אדם מנוגף, ידוע חולי) ולה אולאד נאיין ען אלדין (וילדיו רחוקים מן הדת)".

מליחה כותבת שכבר מינתה פקיד, שליח מטעמה (בערבית וַכִּיל) כדי שינהל את המשא ומתן ביניהם, אולם השליח סבל עד כדי כך שהודיע שלא יתווך ביניהם יותר. מליחה זועקת אל הגאון-הנגיד: "מא לי ליסאן אתכלם בה! (אין לי לשון לדבר בה!) פבחק ואלדיך (בשם אבותיך) אמא נצרת פי חאלי ואחסנת כלאצי (בדוק את מצבי ופעל לטובת גירושיי)... ואנת ללארמאל וללאיתאם כליפה אללה תעאלי (והרי אתה, עבור האלמנות והיתומים, כתחליף אלוהים יתעלה) ומא לי אחד אלא אללה תעאלי ורחמתך (ואין לי אף אחד זולת האל יתעלה וזולת חסדך)".

על לימודים לבנות, ונשים מלמדות

Post author:Tova
Post published:September 27, 2016
Post category:משה יגור
Post comments:0 Comments

"איך שוב שנה חולפת... איך בן הולך לו ואב בעקבותיו" – ומה עם הבנות? ומה עם האמהות? האם נשים ידעו לכתוב? מה למדו והיכן? לרגל פתיחת שנת הלימודים נעסוק בילדות לומדות, נשים מלמדות, ואמהות המעורבות בחינוך ילדיהן.

ככלל, נשים קיבלו השכלה מינימלית.

שבועתו של מלמד הבנות העיוור.

Post author:Tova
Post published:September 14, 2016
Post category:משה יגור
Post comments:0 Comments

ערב אחד הגיע מֻעַלִם, מלמד, למסיבה. שם, כשהוא תחת השפעת אלכוהול (קד אכד מנה אלשראב), הוא התלונן על מצבו, כולל על 'משהו המגיע לו מפלוני'. אותו פלוני, שילדיו למדו אצל המעלם הנ"ל, היה גם הוא במסיבה. ויכוח התגלע ביניהם, המעלם נעלב מתשובת אבי הילדים, ונשבע כי לא ילמד אותם יותר. כאשר התפכח ממשקהו (פלמא פאק מן אל שראב) – התחרט, כיוון שאין לו פרנסה חוץ מן ההוראה, וטען כי לא היה זה אלא דרך צחוק...