היריון שנמשך 14 חודשים –

mamzer1מאות מכתבים בגניזה מעידים על מסחר ענף בין מצרים, תימן והודו. סוחרים יהודים לא-מעטים נסעו הלוך ושוב והגיעו עד הודו, ואף רחוק מכך. המסע הארוך השאיר את נשותיהם ובני משפחתם ללא קשר, ולעיתים גם ללא תמיכה.
המכתב שלפנינו נכתב על-ידי יהודי מאלכסנדריה לאחיו, שחזר מהודו לתימן ב-1176 אחרי מסע מסחרי ממושך. את המסע הוא עשה עם דודו הסוחר, שגם נפטר במהלכו. אולם מסתבר שבבית במצרים אירעו דברים מעניינים אף יותר.

להמשך קריאה היריון שנמשך 14 חודשים –

מעשה צדקה

tzdakaבקיץ 1590 הסתובבו ברחובות קהיר כמה נשים יהודיות עניות וביקשו סיוע.
גזבר הקהילה רשם בפנקסו את סכומי התרומה שהעניק להם מן הקופה: "צידה לדרך לגברת מכפר כנא, 10 מטבעות כסף; צידה לדרך לגברת מעדן, 20" ("צדה לדרך למרה כפרכינאוויה פצ'ה י, צדה לדרך למרה עדנייה כ"). נשים נוספות, כמעט תמיד אנונימיות, נזכרות בפנקס. ביניהן 'גזאויה' (עזתית), 'ריפייה' (אישה מהריף, שפלת הדלתא במצרים); וסתם 'מרה ג'אריבה' (אישה זרה).

להמשך קריאה מעשה צדקה

פתק מההורים ומכות מהמורים, ולהיפך

ote1לכבוד סיום שנת הלימודים, כמה דברים על תקשורת בין מורים להורים. 
בתמונה הראשונה ניתן לראות פתק מאב למורה של שני ילדיו. האב לא מרוצה מקצב ההתקדמות של בנו, אבו מנצור. הוא מבקש מהמורה כי יקדיש יותר תשומת לב (יזיד פי אלאהתמאם) לשניים, ובעיקר (וכאצה) לאבו מנצור. הבעיה – האב מצפה כי הבן "יכון יעיד בין ידי יום אלסבת מא יתעלמה טול אלג'מע (שיחזור לפניי ביום שבת על מה שלמד כל השבוע) למען שישמח לבי לפני מותי, ואלי אלאן מא בלגת פי דלך גרצא (ואולם עד עתה לא הושגה מטרה זו)".

להמשך קריאה פתק מההורים ומכות מהמורים, ולהיפך

"עוד הלילה".

basir1 בשולי המכתב הזה מופיע מילה אחת באותיות ערביות, שכנראה אומרת "עוד הלילה". העניין היה דחוף במיוח.
 מי ששרבט את המילה 'הלילה' הוא כנראה מקבל המכתב, נגיד יהודי מצרים, דוד השני, נין-נכדו של הרמב"ם, שפעל באמצע המאה ה-14  בקהיר. המכתב נשלח אליו מאת אשה אלמונית, המתלוננת על בעלה, בציר אלג'לאגִ'לי, 'עושה הפעמונים', שהצטרף למסדר סופי מחוץ  לקהיר ומבקש לקחת לשם את אשתו וילדיו, ואף עלול להתאסלם.

להמשך קריאה "עוד הלילה".

רמדאן כרים! (או בתעתיק מדויק רמצאן כרים) رمضان كريم

ramadan1הרמדאן, חגי המוסלמים ולוח השנה המוסלמי כולו היו מוכרים וידועים ליהודים שאת כתביהם אנו מוצאים בגניזה, והם השתמשו בהם באופן יום-יומי וטבעי, לא רק במגעיהם הרצופים עם האוכלוסיה המוסלמית הסובבת, אלא גם בינם לבין עצמם.
כך למשל במכתב שכתב הסוחר אברהם אבו זכרי לדיין אליה בן זכריה באלכסנדריה בראשית המאה ה-13,

להמשך קריאה רמדאן כרים! (או בתעתיק מדויק רמצאן כרים) رمضان كريم

אברהם השותק, יוסף הטוחן והדירה הרעועה

משבר הדיור המתמשך הוביל בין השאר ליוזמה להקצות דירות בבעלות המדינה שיועמדו להשכרה לטווח ארוך. רעיון כזה כבר היה מוכר בקהילות היהודיות בארצות האסלאם. קהילות אלו החזיקו נכסי הקדש שהושכרו לדיירים. רווחי השכירות היו מקור הכנסה חשוב לקופת הקהילה. דירות אלו הצריכו כמובן תחזוקה מתמדת ולפעמים אף שיפוץ יסודי, ולא תמיד היה כסף בקופה לבצע זאת. כך למשל מספר ר' אברהם הלוי, שחי במצרים במאה ה-17:

להמשך קריאה אברהם השותק, יוסף הטוחן והדירה הרעועה

לכבוד פתיחת עונת הרחצה – האם אתם 'בעלי שָׂחוּ

yagur 3c זהו מכתבו של בחור צעיר, שברח מבית הוריו באיטליה להרפתקה במזרח, יחד עם שני חברים. את המכתב הוא כתב על קלף לאדם  במולדתו, ובו הוא מזכיר, בין היתר, את "אברהם    הסופר בנפולי" – אולי העיר שממנה הגיע. המכתב נכתב בערך באמצע המאה ה-11, בעברית.

להמשך קריאה לכבוד פתיחת עונת הרחצה – האם אתם 'בעלי שָׂחוּ

אמא פולניה מצפון סוריה

10300425 740185609416798 7476352159148658424 n 2

 מכתב זה נכתב בשם אמא לבנה, דוסא בן יהושע אל-לאד'קי, שהשתקע במצרים לרגל עסקיו, בתחילת המאה ה-11. גם האח השני נסע,  וגם בעלה של האם, שהיה חזן, פייטן, משורר, שופט ומנהיג הקהילה ההמכתב מדבר בעד עצמו:יהודית ברקה, צפון סוריה (כיום בירת  דאע"ש).

להמשך קריאה אמא פולניה מצפון סוריה

חותמו של ראש הישיבה, שנת 960.

nehemia 2 נחמיה גאון היה ראש ישיבת פומבדיתא בבגדאד באמצע המאה ה-10. כמו גאונים אחרים, הוא שלח מכתבים בשם הישיבה - לתמיכה, לגיוס  תרומות, וכתשובות על שאלות שנשלחו אליו    מקהילות שונות. תשובותיהם של הגאונים ידועות מתוך ספרים וכתבי-יד רבים בהם השתמרו  לאורך הדורות. בגניזת קהיר התגלו עוד תשובות רבות נוספות שלא הכרנו, או גרסאות מדויקות  יותר של תשובות מוכרות. לעיתים אף התגלו  התשובות בכתב-ידם המקורי של המשיבים. אבל מה שנמצא לפנינו הוא הרבה יותר מזה - כאן לפנינו כתב היד המקורי של נחמיה גאון 

להמשך קריאה חותמו של ראש הישיבה, שנת 960.