רישומי לידה בגניזה

pregnant שיהיה בשעה טובה!
הריון, לידה, הנקה וגמילה נזכרים לא מעט בתעודות הגניזה. גברים ונשים כתבו על הריונות, כמו למשל בשורה מהמכתב המצורף בו כותבת אשה לדוד שלה "ואני בחודש השישי (ואנא פי אלסאדס)" ומבקשת עזרה לקראת הלידה.
אנשים תיעדו תאריכי גילוי הריון, לידה, וגמילה. כך למשל בדף החשבונות העסקיים המצ"ב, מאת הסוחר ערוס בן יוסף. בתחתית דף החשבונות, הוא הוסיף בכתב ידו התזזיתי:
"ההופעה המבורכת [של ההריון] היתה ביום השישי של חודש שוואל, שנת תפד [484 להג'רה, כלומר 21.11.1091]". בצד רישום זה הוא רשם את שם החודש העברי – כסליו.

להמשך קריאה רישומי לידה בגניזה

נדודים מאוזבקיסטן, המלצה מספרד, שוד בדרך מדמשק

letter1 המכתב שלפנינו נכתב לפני 1000 שנה, בשנת 1034, בידי בנו של שלמה בן יהודה, גאון ישיבת ארץ-ישראל בירושלים ומנהיג כלל יהודי סוריה-רבתי ומצרים, והוא נועד למנהיג הקהילה היהודית הארץ-ישראלית בפסטאט, קהיר העתיקה.
המכתב ככל הנראה נכתב על שני דפי נייר שהודבקו, אך עם השנים נפרדו, והתגלגלו לגניזה (שם גם קיבל כל אחד גוון שונה בחלוף הזמן, בהתאם למיקומו). השניים צורפו מחדש רק לאחרונה ע"י ד"ר עודד זינגר, שזיהה את החיבור ביניהם באמצעות תכנת הצירופים של אתר פרוייקט פרידברג לחקר הגניזה. 
כמו שכתב בן הגאון, "מגמת טורים אלה", כלומר מטרת שורות המכתב, "עבור נושאם, ושמו שמואל בן סהל מארץ כראסאן". חבל חֻ'רסאן, הפרוס על פני מזרח איראן, וחלקים מאפגניסטן, אוזבקיסטן וטורקמניסטן, היה מרכז מסחרי, פוליטי ודתי חשוב ביותר לאורך ההיסטוריה המוסלמית.

להמשך קריאה נדודים מאוזבקיסטן, המלצה מספרד, שוד בדרך מדמשק

לכבוד עיד מילאד א-נבי

quran3  בתאריך 1.12.2016 ציינו מוסלמים ברחבי העולם את עיד מילאד א-נבי – יום הולדתו של הנביא מחמד, על-פי המסורת המקובלת.
לרגל הולדת הנביא, שאליו התגלו פרקי הקוראן, נביא כאן מספר דוגמאות של קטעי קוראן שנמצאו בגניזה.
היהודים שהשליכו את ניירותיהם וספריהם הבלויים לגניזת בית הכנסת 'בן עזרא' בפסטאט היו משולבים באופן הדוק ואינטימי בסביבתם הלא-יהודית. שילוב זה כלל, בין השאר, גם שימוש במטבעות לשון שהיו במקורם בעלי הקשר דתי מוסלמי ('שריעה' להלכה או תורה, 'מופתי' לרמב"ם, ועוד) ואף היכרות מעמיקה עם הספרות הדתית של הדתות הסובבות, כולל כתבי הקודש, ובהם הקוראן.

להמשך קריאה לכבוד עיד מילאד א-נבי

שורות שיר

letterזמן לא שיתפתי בתעודות מהגניזה, אז הנה כמה שורות שיר נפלאות, ששיבץ כותב אנונימי בפתח מכתב בערבית יהודית ששלח אל "מולאי וסידי מרנא שמואל": 
וכל רכבותיו וחיילותיו לך יובל חיל כל פתרוסה
ומבשר טוב יצא מולך אל אי כפתור אם חנסה 
ובתוך צען אברך תושם ורביד זהב בצואר תשא 
יקם י"י דברי פי כי מברכתם אז אעמוסה

להמשך קריאה שורות שיר

תפילת אבות

Tefilaריח המטעמים שבישל יעקב לאביו בפרשת תולדות עדיין עולה באפנו.

הנה שורות הפתיחה של מכתב מסוף המאה החמש-עשרה כנראה. המכתב עצמו בערבית-יהודית, אך פתיחתו החגיגית בעברית צלולה ונהדרת: 
שלום שלום ממרומים 
וברכות עצומות כנחל ימים 
וברכת אברהם זקן בא בימים 
ויצחק שנעקד כשה תמים

ויעקב שעשה מטעמים

להמשך קריאה תפילת אבות

שיימינג בגניזה

shamingזידאן הרשע וביש המזל - שיימינג מאוחר!

 

זכני האל ית' להשתטח על קברי האבות 
ונכנסתי בשלום ויצאתי לירושלים היום בשלום 
כך תזכה לחזור לעה"ק בשלום. 
ואיני יכול לספר לכ"ת [=לכבוד תורתו] את כל הקורות עם זידן הרשע 
וגנבו ממנו צוף [=צמר] שהייתי לובש 
ולא השגיחו בי לא במים ולא ברכיבה ולא בהנהגת הגמל ובמשא  מה שלא ראיתי מימי 

להמשך קריאה שיימינג בגניזה

פוסט לחנוכה

חג הנוכה זכה למעמד חשוב אצל יהודי הגניזה, אף שאיננו באופן רשמי 'חג'. 
channukah1 
  אנשים שלחו זה לזה במכתבים ברכות ואיחולים כמו
  "מי שעשה נסים לאבותינו בימים האלו ובחודש הזה יעשה עמנו ועמכם ניסים ונפלאות".
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 

להמשך קריאה פוסט לחנוכה

התרגשות בסלוניקי: המשיח בדרך, 1096

crusade1ב-27.11.1095, היום לפני 921 שנה, נשא האפיפיור אורבנוס ה-2 את נאומו המפורסם בקלרמון, שהוביל ליציאת מסעות הצלב בדרכם לכיבוש ארץ הקודש מידי המוסלמים. לצד הצבאות המאורגנים שיצאו לדרך, יצאו לדרך גם המונים, לעיתים אף משפחות וקהילות, בדרכם למזרח התיכון. רובם אבדו והתפזרו בדרך. חלקם טבחו ביהודי אשכנז. אולם חלקם הגיעו עד לאימפריה הביזנטית. גלי המשיחיות של מסעות הצלב שוכפלו בציפיות משיחיות של היהודים, כפי שמתואר במכתב אחד, שנשלח מקהילה ביזנטית כלשהי לקהילה אחרת, ונמצא בגניזה. בצידו השני של המכתב נרשם כי "נכתב בח' באב", כלומר קיץ 1096 ככל הנראה, אולם חשוב מכך – ערב צום תשעה באב, שבו על-פי המסורת יופיע המשיח.

להמשך קריאה התרגשות בסלוניקי: המשיח בדרך, 1096

גרושתו של צאלח

salihלגרושתו של צאלח פשוט נמאס בשלב מסוים מכך שכל המערכת מוטית נגדה. היא החליטה להפסיק להיות נחמדה. היא פלשה לבית בעלה-לשעבר, צאלח.
צאלח טרח ליידע את בית הדין בפסטאט, ובית הדין רשם זכרון דברים של התלונה ביום חמישי, ו' סיוון שנת 1396 לשטרות (9 באפריל 1085). צאלח הגיע לבית הדין והתלונן כי גרושתו תוקפת אותו, מאיימת עליו, נכנסה לביתו ומסרבת להתפנות ממנו. בית הדין זימן את גרושתו של צאלח (כמו רוב הנשים בגניזה, היא חסרת שם משלה), ואסר עליה להיכנס לבית צאלח גרושה.

להמשך קריאה גרושתו של צאלח