משה יגור: גניזת קהיר-ההיסטוריה של היום יום

לכבוד עונת החתונות – מזל טוב לזוג המאושר נמר ואֵוּדוֹקִיָה!

earrings

עם צאת ט' באב, ותום תקופת האבל על החורבן, מתחדשות החתונות. לכבוד זאת אתם מוזמנים להציץ בכתובתם של הזוג הצעיר נמר בן אלקנה ואבדוקיאה בת כלב, מהעיר מַסְטַוּרָא הסמוכה לנהר מיאנדרוס.

להמשך קריאה לכבוד עונת החתונות – מזל טוב לזוג המאושר נמר ואֵוּדוֹקִיָה!

קבלה בחתימת הרמב"ם לטובת פדיון שבויים

prisoners2בגניזה השתמר מכתב (שמאז 'נעלם') שבו פונה הרמב"ם לקהילות השונות "פי אמר אלשבויים (בעניין השבויים) יתיר אלהינו מאסרם", ומבקש מהם לתרום כפי יכולתם. הרמב"ם מתאר כיצד הוא ועמיתיו "גמיע אלדיאנין (כל הדיינים) ואלזקנים ותלמידי חכמ(ים) גמיענא נמשי באלליל ובאלנהאר (כולנו הולכים לילה ויום) ונחרץ אלנאס (וממריצים את האנשים) באלכנאיס (בבתי כנסיות) ואלאסואק (ובשווקים) וענד אבואב אלדור (ואצל שערי הבתים)" כדי לגייס את הסכומים הגבוהים הנדרשים לפדיון השבויים. במכתב נזכר שאת הכסף יש לרכז אצל שליחו של הרמב"ם, רבנא אהרן הלוי.
בגניזה השתמרו עוד כמה מסמכים העוסקים בפדיון השבויים המדובר. יש לזכור שהרמב"ם עוד לא היה אז "הרמב"ם" בה"א הידיעה, אלא פשוט משה בן מימון, בחור צעיר בן 30 וקצת, מהגר טרי שנמלט מאימת המווחידון במרוקו. ייתכן כי פעילותו הנמרצת והיעילה לטובת פדיון השבויים היתה בין הסיבות לעלייתו המהירה לכס ההנהגה של כלל יהודי מצרים.

להמשך קריאה קבלה בחתימת הרמב"ם לטובת פדיון שבויים

גאווה, משטרה, ופרופורציה

homoיום האחרון של תשרי, ספטמבר 1052, שלח פַרַח בן מוומל מכתב מרמלה לאחיו, אבו נצר הפוזל, שחי בפסטאט.פרח סיפר לו על אירועי החגים ברמלה, ובין השאר כיצד באמצע בית הכנסת, "יום צום כיפור, עשו אהבה גבר [צורי] וגבר טברייני, והגבר הטברייני חשק בו נואשות מול הקהל... והכו הצורים והטבריינים זה את זה..."

להמשך קריאה גאווה, משטרה, ופרופורציה

בימים אלה מלאו 917 שנה לחורבן השלישי של ירושלים

crusade2לפני 3 ימים ו-917 שנים, ביום שישי 15.7.1099, פרצו הצלבנים הברברים מאירופה את חומות העיר ירושלים וערכו טבח בתושביה המוסלמים והיהודים. כך הם עצמם מתארים בגאווה את מעשיהם:
"החרב לא חמלה על איש, נופלים תורכי, ערבי ויהודי... עם נפילת ירושלים ומגדליה ניתן היה לראות מעשי פלא. פגאנים אחדים נערפו בחסד, אחרים נפגעו מחיצים שנורו ממגדלים, אחרים נתענו למשך זמן רב משנשרפו למוות בלהבות המעכלות. ערימות של ראשים, ידיים ורגליים היו מונחות בבתים וברחובות. אבירים ואנשים רצו ברחובות הלוך ושוב כשהם דורכים על גופות".
(תזכרו את זה בפעם הבאה שאתם באים ל'פסטיבל אבירים בעיר העתיקה'...)

להמשך קריאה בימים אלה מלאו 917 שנה לחורבן השלישי של ירושלים

אשה יפת תואר', וטקס הגיור בתקופת הגניזה.

convertsconverts בתורה מופיע ציווי כחלק מדיני מלחמה, לפיו אם לוחם חושק בשבויה יפת תואר הוא אינו יכול לאנוס אותה כרצונו, אלא ישנו הליך מסובך וארוך, שרק כחלק ממנו הוא יורשה לקיים עימה יחסים, ולשאת אותה לאישה. באופן מפתיע, הציווי התנ"כי הנוגע למלחמה הפך בתקופת הגניזה לחלק מהליך הגיור. כיצד?

להמשך קריאה אשה יפת תואר', וטקס הגיור בתקופת הגניזה.

"תפסה לה צעיר ערבי משכיל"

woman1 זה סיפור על נערה יהודיה מבית טוב, שבסך הכל רצתה להביא הביתה להורים רופא. היא התאהבה באבי גאלב הנוצרי.אבי גאלב היה מֻתַטַבִּבּ (רופא) בחנות (דֻכָּאן) של אבו אלפרג' אבן    מֻעַמַר אלשראבי, כלומר 'עושה השיקויים'. איתו בדוכן עבד רופא יהודי בשם עמרם בן סעיד בן מוסי. בזכות עדותו של אותו רופא יהודי, עמרם בן סעיד, אנחנו יודעים על התאהבותה של הנערה היהודיה ברופא הנוצרי.
לא רק הרופא היהודי שם לב לכך, גם 'אנאסא מן אלגוים', כלומר מוסלמים, "אתהמוהא בלנצראני אלמֻתַטַבִּבּ אלמדכור" (חשדו בה בעניין הנוצרי הרופא הנזכר) וגם לפחות שלושה יהודים, שהעידו יחד עם עמרם בן סעיד וצירפו לעדות את חתימותיהם, באותיות ערביות. נראה כאילו כולם התאחדו נגד הסיפור הנורא.
ומה קרה?

להמשך קריאה "תפסה לה צעיר ערבי משכיל"

היריון שנמשך 14 חודשים –

mamzer1מאות מכתבים בגניזה מעידים על מסחר ענף בין מצרים, תימן והודו. סוחרים יהודים לא-מעטים נסעו הלוך ושוב והגיעו עד הודו, ואף רחוק מכך. המסע הארוך השאיר את נשותיהם ובני משפחתם ללא קשר, ולעיתים גם ללא תמיכה.
המכתב שלפנינו נכתב על-ידי יהודי מאלכסנדריה לאחיו, שחזר מהודו לתימן ב-1176 אחרי מסע מסחרי ממושך. את המסע הוא עשה עם דודו הסוחר, שגם נפטר במהלכו. אולם מסתבר שבבית במצרים אירעו דברים מעניינים אף יותר.

להמשך קריאה היריון שנמשך 14 חודשים –

פתק מההורים ומכות מהמורים, ולהיפך

ote1לכבוד סיום שנת הלימודים, כמה דברים על תקשורת בין מורים להורים. 
בתמונה הראשונה ניתן לראות פתק מאב למורה של שני ילדיו. האב לא מרוצה מקצב ההתקדמות של בנו, אבו מנצור. הוא מבקש מהמורה כי יקדיש יותר תשומת לב (יזיד פי אלאהתמאם) לשניים, ובעיקר (וכאצה) לאבו מנצור. הבעיה – האב מצפה כי הבן "יכון יעיד בין ידי יום אלסבת מא יתעלמה טול אלג'מע (שיחזור לפניי ביום שבת על מה שלמד כל השבוע) למען שישמח לבי לפני מותי, ואלי אלאן מא בלגת פי דלך גרצא (ואולם עד עתה לא הושגה מטרה זו)".

להמשך קריאה פתק מההורים ומכות מהמורים, ולהיפך

"עוד הלילה".

basir1 בשולי המכתב הזה מופיע מילה אחת באותיות ערביות, שכנראה אומרת "עוד הלילה". העניין היה דחוף במיוח.
 מי ששרבט את המילה 'הלילה' הוא כנראה מקבל המכתב, נגיד יהודי מצרים, דוד השני, נין-נכדו של הרמב"ם, שפעל באמצע המאה ה-14  בקהיר. המכתב נשלח אליו מאת אשה אלמונית, המתלוננת על בעלה, בציר אלג'לאגִ'לי, 'עושה הפעמונים', שהצטרף למסדר סופי מחוץ  לקהיר ומבקש לקחת לשם את אשתו וילדיו, ואף עלול להתאסלם.

להמשך קריאה "עוד הלילה".