עם צאת ט' באב, ותום תקופת האבל על החורבן, מתחדשות החתונות. לכבוד זאת אתם מוזמנים להציץ בכתובתם של הזוג הצעיר נמר בן אלקנה ואבדוקיאה בת כלב, מהעיר מַסְטַוּרָא הסמוכה לנהר מיאנדרוס.
יום רביעי, ר"ח אדר ב' שכ"ג (1563) נערך דיון מיוחד בבית הדין בעיירה רשיד, המכונה בלשונות אירופה רוזטה, היושבת על שפך הנילוס לים התיכון. שני עדים העידו על מה ששמעו באותו יום ממוסלמי אחד, מתוך ניסיון להתיר מעגינותה את אלמנתו של יהודי (שמו לא השתמר בתעודה הקרועה), מוכר בשמים, שנרצח בידי ערבים.
ה' באב הוא יום פטירתו של האר"י, ר' יצחק אשכנזי לוריא. יש בידינו שלל אגדות וסיפורי מופת על אודותיו, אך מעט מאד פרטים ביוגרפיים ממשיים. בצפת, העיר שמקושרת בתודעתנו עם האר"י, שהה בקושי שנתיים. בילדותו גדל בירושלים ולאחר מכן במצרים, שם עסק בלימוד תורה אך גם במסחר, כפי שהתברר מתעודות שנמצאו בגניזה. אחת הבעיות בזיהוי האר"י בתעודות גניזה היא שבזמן שהותו במצרים הוא עוד לא היה "האר"י הקדוש". "יצחק אשכנזי" היה שם נפוץ למדי באותה תקופה, ולא תמיד החוקרים יודעים להכריע אם "ר' יצחק אשכנזי" הנזכר בתעודות הוא האר"י או מישהו אחר. אבל בתעודה שלהלן אין ספק שמדובר באר"י, כפי שתראו.
בגניזה השתמרו לא מעט מכתבים אל הרמב"ם וממנו, אבל האינטימיים ביותר הם שני המכתבים המצורפים, שנשלחו אליו מאת אחותו מרים, ומאת אחיו דוד.
בגניזה השתמר מכתב (שמאז 'נעלם') שבו פונה הרמב"ם לקהילות השונות "פי אמר אלשבויים (בעניין השבויים) יתיר אלהינו מאסרם", ומבקש מהם לתרום כפי יכולתם. הרמב"ם מתאר כיצד הוא ועמיתיו "גמיע אלדיאנין (כל הדיינים) ואלזקנים ותלמידי חכמ(ים) גמיענא נמשי באלליל ובאלנהאר (כולנו הולכים לילה ויום) ונחרץ אלנאס (וממריצים את האנשים) באלכנאיס (בבתי כנסיות) ואלאסואק (ובשווקים) וענד אבואב אלדור (ואצל שערי הבתים)" כדי לגייס את הסכומים הגבוהים הנדרשים לפדיון השבויים. במכתב נזכר שאת הכסף יש לרכז אצל שליחו של הרמב"ם, רבנא אהרן הלוי.
יום האחרון של תשרי, ספטמבר 1052, שלח פַרַח בן מוומל מכתב מרמלה לאחיו, אבו נצר הפוזל, שחי בפסטאט.פרח סיפר לו על אירועי החגים ברמלה, ובין השאר כיצד באמצע בית הכנסת, "יום צום כיפור, עשו אהבה גבר [צורי] וגבר טברייני, והגבר הטברייני חשק בו נואשות מול הקהל... והכו הצורים והטבריינים זה את זה..."
לפני 3 ימים ו-917 שנים, ביום שישי 15.7.1099, פרצו הצלבנים הברברים מאירופה את חומות העיר ירושלים וערכו טבח בתושביה המוסלמים והיהודים. כך הם עצמם מתארים בגאווה את מעשיהם:
בתורה מופיע ציווי כחלק מדיני מלחמה, לפיו אם לוחם חושק בשבויה יפת תואר הוא אינו יכול לאנוס אותה כרצונו, אלא ישנו הליך מסובך וארוך, שרק כחלק ממנו הוא יורשה לקיים עימה יחסים, ולשאת אותה לאישה. באופן מפתיע, הציווי התנ"כי הנוגע למלחמה הפך בתקופת הגניזה לחלק מהליך הגיור. כיצד?
זה סיפור על נערה יהודיה מבית טוב, שבסך הכל רצתה להביא הביתה להורים רופא. היא התאהבה באבי גאלב הנוצרי.אבי גאלב היה מֻתַטַבִּבּ (רופא) בחנות (דֻכָּאן) של אבו אלפרג' אבן מֻעַמַר אלשראבי, כלומר 'עושה השיקויים'. איתו בדוכן עבד רופא יהודי בשם עמרם בן סעיד בן מוסי. בזכות עדותו של אותו רופא יהודי, עמרם בן סעיד, אנחנו יודעים על התאהבותה של הנערה היהודיה ברופא הנוצרי.